בספרה החדשה, "בנות קסנטיפה", פורשת ד"ר שרה ברסלרמן את משנתה המבוססת והלוגית סביב הצורך לעדכן את מוסד הזוגיות והנישואים בהתאם לשינויים שחלו באורח חייהן ומעמדן של הנשים בעידן החדש. לטענת ד"ר ברסלרמן, האוחזת בניסיון מקצועי עשיר בתחום הטיפול הזוגי והמשפחתי, העלייה הבולטת בשיעור חוסר שביעות הרצון והגירושים בקרב זוגות נשואים, מעידה יותר מכל על הצורך להוביל שינוי תפישתי ופרקטי במוסד הנישואים, שנותר ללא שינוי מאז ימי הפילוסוף היווני סוקרטס ורעייתו קסנטיפה.
מיהי קסנטיפה?
קסנטיפה הוא למעשה ביטוי המתאר אישה מרושעת, המחבלת וממררת את חיי בעלה. מקור הביטוי בשמה של רעיית סוקרטס, אם שלושת בניו שהייתה צעירה ממנו ב-40 שנה. על אופייה של קסנטיפה ניתן היה ללמוד לראשונה מכתבי תלמידיו של סוקרטס, ובראשם אפלטון, שתיארו אותה כאישה נאמנה, אך מעט קשוחה. גם סוקרטס עצמו לא תיאר את קסנטיפה כאישה רעה, אלא כאישה בעלת אופי ווכחני, שדווקא תרם לו ברמה האישית.
בסופו של דבר, ועל אף העדויות הסותרות לגבי אופייה של קסנטיפה, הייתה זו עדותו של קסנופון, תלמידו של סוקרטס, שהשתרשה בתודעה הציבורית והתפתחה, אולי בצורה מוגזמת, לשם נרדף המתאר אישה מרושעת.
כיצד מתחברת זהותה של קסנטיפה לספר החדש?
בדיוק אותו עוול היסטורי ויצירת סטיגמה שלילית ביחס לאישיותה של קסנטיפה על ידי תלמידיו הגברים של סוקרטס, הוא שיושב בבסיס אמירתה של ד"ר ברסלרמן בספר "בנות קסנטיפה", כי לא חל שינוי באופן בו מתרגמים גברים את התנהגותה של אישה דעתנית, נחושה ועקשנית להתנהגות מרושעת. תפישה גברית זו הופכת ליותר ויותר בעייתית, בעידן החדש של נשים בעלות מעמד חברתי, בעלות דעה ומטרה, שמעוניינות להגשים את חייהן במלואם, מבלי שהדבר יעיד על רוע או רשעות מצידן.
הוסף תגובה